פסק-דין בתיק ת"א 2597-07

1.         התובע, יליד 6/8/47, נשוי ואב לשלושה ילדים, נפגע בתאונת דרכים ביום 18.5.03.

            בית המשפט מינה מומחים בתחום הפסיכיאטריה, האורטופדיה והנוירולוגיה, אשר קבעו את נכויותיו של התובע, ומשכך עותר התובע לפיצוי כספי בגין נזקיו כדלקמן: הפסדי השתכרות לעבר, הפסדי השתכרות לעתיד, הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, הוצאות נסיעה וניידות לעבר ולעתיד, עזרת זולת לעבר ולעתיד וכאב וסבל.

2.         קביעת הנכות של המומחים מטעם בית המשפט אינה שנויה במחלוקת, חרף העובדה שב"כ התובע מנסה להתעלם מאמירה מפורשת של המומחה בתחום הפסיכיאטרי,  משכך אבהיר את גובה נכויותיו של התובע, כפי שהוערכו על ידי המומחים שמונו על ידי בית המשפט.

            2.1        בתחום הנוירולוגי מונה כמומחה מטעם בית המשפט ד"ר ניסים רזון, אשר קבע כי

לתובע נותרה נכות בשיעור של 15% לפי סע' 34 ב'-ג' (מותאם) לתקנות הביטוח הלאומי, בשל תסמונת שלאחר זעזוע מח, וכן 5% נכות לפי סע' 32(5) א' I (מותאם) לתקנות הביטוח הלאומי, בשל פגיעה עצבית בכף הרגל, אשר גורמת לו לנפילות.

            2.2        בתחום הפסיכיאטרי  מונה  כמומחה  מטעם  בית  המשפט פרופ' שמואל פניג, אשר

קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 15% לפי סע' 34ג' לתקנות הביטוח הלאומי, בהבהירו, כי "אחוזי נכות אלה חופפים את אלה שהוערכו על ידי ד"ר רזון, מכיון שיש חפיפה בסימפטומים".

            2.3        בתחום האורטופדי מונה כמומחה מטעם בית המשפט פרופ' משה רוסמן, אשר

קבע, כי לתובע  נותרו 37% נכות, מתוכם 5% בגין צלקות.

3.         מהאמור עולה, כי כלל נכויותיו של התובע הינן בשיעור של 51.6% (בהתחשב בכפילות בנכות בשיעור של 15%).

            התובע טוען בסיכומיו, כי נכותו התפקודית הינה למעשה בשיעור של 70%, וזאת נוכח המפורט בחוות הדעת הרפואיות, אולם אמירה זו נאמרה על דרך הסתם, והינה נטולת כל ביסוס. למעשה, כפי שיבואר בהמשך, למרות נכויותיו של התובע כתוצאה מהתאונה, אין כל שוני בין תפקודו של התובע בהתייחס לתקופה שלפני התאונה ולאחריה, ואינני רואה כל סיבה לסטות מהכללים הידועים, ולקבוע, כי נכותו התפקודית של התובע גבוהה מנכותו הרפואית. משכך הנני קובעת, כי נכותו התפקודית של התובע מקבילה לנכותו הרפואית, והינה בשיעור של 51.6%.

4.         בטרם אדון בפרטי הנזק של הנתבעים, אבקש לציין, כי בהתאם להתרשמותי, סיכומי התובע מנותקים לחלוטין מהעובדות שהוכחו במהלך המשפט, והם הוגשו בהתעלם מאותן עובדות, ויש להצר על כך.

קביעת בסיס ההשתכרות והפסד השתכרות לעבר ולעתיד

5.         התובע, שהינו כלכלן בהשכלתו, טען בתצהירו, כי "עובר לתאונה" עבד בתפקידי ניהול בכירים במוסדות שונים (סע' 27 לתצהיר התובע). בהמשך פירט, כי בין השנים 1990-1998 עבד בבנק לאומי, ושימש כחבר דירקטוריון וכמנכ"ל חברות הנדל"ן של הבנק, והשתכר סך של 34,136 ש"ח בממוצע ברוטו לחודש, וזאת בנוסף לבונוסים והטבות נוספות כגון רכב צמוד, טלפון, אש"ל וכו'. (סע' 28 לתצהיר התובע).

            בשנת 1998 עזב התובע ביוזמתו את עבודתו בבנק לאומי, ונראה, כי במשך כשנה, עד יולי 1999 ,לא עבד.

            החל מיולי 1999 ועד דצמבר 2000 עבד התובע בחברת "שיכון ובינוי" כחבר דירקטוריון ומנהל ייזום בינלאומי, והשתכר סך של 34,317 ש"ח ברוטו בממוצע לחודש, בנוסף לאותן הטבות שקיבל בבנק לאומי.

מתצהיר התובע עולה, כי בדצמבר 2000 עזב מיוזמתו את עבודתו בחברת "שיכון ובינוי", וכשלושה חודשים לאחר מכן, במרץ 2001, החל לפעול במסגרת חברת מדף שהוקמה במרץ 98 - א.ס. XXX ייעוץ והשקעות.

            לדברי התובע בתצהירו, פעלה החברה בשלושה תחומים:

            האחד - השקעות וכן תיווך השקעות בנדל"ן.